פוסטים


.הגרמנים הבינו כי הם לא יכולים לנצח בעזרת לוחמיהם, והחליטו לנצח בעזרת האש,

הגרמנים החלו  לשרוף את הגטו בית אחר בית. שטרופ כותב כי בעקבות זאת משפחות שלמות קפצו מן החלונות אחוזי להבות. "שקדנו על כך שאותם היהודים, וכן האחרים, יחוסלו מיד".

כל תכנון המלחמה, בעזרת שהייה בבונקרים ולחימה מתוכם, הפך להיות לא-יעיל. החיים בבונקרים היו בלתי אפשריים. בגלל החום התקלקל האוכל, המים היו חמים, וקשה היה לנשום. הגרמנים זרקו לבונקרים רימונים, והחדירו לתוכם גז - דבר שלא עשו בכל מלחמת העולם השנייה.

צִבְיָה לוּבֶּטְקִין , אחת הלוחמת תיארה כך את המרד

" הגטו בער. ימים ולילות היה אחוז להבות, והאש ליחכה ואכלה כל בית. בית אחר בית, רחובות עלו על המוקד. עמודי עשן תמרו, וניצוצות ניתזו, והשמים עטו נוגה אדום, מבעית.

ומקרוב, מעבר לחומה, זרמו החיים כתמיד. אנשים, אזרחי הבירה, טיילו, שיחקו, התהוללו וראו מקרוב את עשן הלהבות ביום ואת האש בלילה. קרוסלה התנודדה וילדים שיחקו וחגו בה להנאתם התמימה ובחורות-כפר שנזדמנו לעיר הבירה באו אף הן לכאן, נתערסלו בקרוסלה וראו אגב כך את הלהבות העשנות. ניצוצות ניתזים אחזו לפעמים בבית מעבר לחומה, אבל שם כובתה האש מיד, ואילו כאן בגטו לא חש איש להציל. הכל בער ואין מבכה."

 

הגרמנים ראו בלחימה על הגטו קרב לכל דבר. גנרל שטרופ הפעיל בקרב זה כוחות צבא שמנו למעלה מאלפים איש, תותחים וטנקים, ודיווח במדייק על התפתחותו, על הישגיו ועל נפגעיו.

את סיום הקרב על הגטו ביצע שטרופ בפיצוץ שמבחינתו סימל את נצחונו: הוא ציווה לפוצץ את בית הכנסת הגדול של ורשה, למרות שהיה כבר מחוץ לגבולות הגטו.

בדיווח הסופי, דיווח  שטרופ על תפישת 65,065 יהודים, השמדת 13,292 מהם והריסת 631 בונקרים. הנותרים בחיים הועברו להשמדה בטרבלינקה.

רק ביוני השתרר שקט, הגטו נדם.

והלקח החשוב עבורנו, במיוחד בימים טרופים אלו,

חובה עלינו לדעת להגן על עצמנו, לולא מדינת ישראל ועוצמת צה"ל , מזמן היו אויבינו משמידים אותנו , שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ

ואם לא נהיה מאוחדים, מגבים אחד את השני חזקים יחדיו, לא נחזיק מעמד , כוחנו באחדותינו.

 

 

חג חירות שמח, רגוע ושליו.


כמעט חג פסח שמח

אנו חוזרים אחורה בדיוק שמונים שנה, לוורשה, בירת פולין, ליתר דיוק לגטו ורשה.

ורשה המפוארת והתוססת, ורשה הייתה מרכז החיים היהודיים. מספר היהודים בוורשה ערב השואה, היה קרוב למספר היהודים  שחיו באותה עת בארץ ישראל 360,000. מספר היהודים בכל פולין, היה ערב השואה פי עשרה ממספר יהודי ארץ ישראל. שלושה מיליון אנשים

הגטו הוקם ב 1940, בגטו רוכזו בתנאים בלתי נתפסים קרוב לארבע מאות אלף יהודים.

 היהודים נדחסו בצפיפות  בשטח של 3.4 ק"מ רבועים במרכזה של ורשה, אשר הוקף בחומה. עקב הצפיפות הרעב  והתנאים הקשים ששררו בגטו, אלפי יהודים מתו ממחלות ומרעב בתוכו, עוד לפני שהחלו השילוחים הגדולים מהגטו לטרבלינקה.

אנו כאמור חוזרים לערב פסח 1943, רוב יהודי הגטו כבר שולחו מזרחה, למחנות המוות, היהודים שנשארו בגטו החליטו, הפעם אנו לא הולכים כצאן לטבח, אלא נילחם על נפשנו.

למרות שהצורר הגרמני התדפק על דלתם, ולמרות ריח המוות האופף את הגטו, לא השכילו שני הארגונים להתאחד, ופעלו כל אחד כארגון נפרד, עם מפקדה נפרדת.

הארגון היהודי הלוחם (אי"ל) בפיקוד מרדכי אנילביץ', וכלל צעירים שהשתייכו למגוון סיעות וארגוני שמאל, מהבונדיסטים ועד מפלגות הפועלים הציוניות.

הארגון הצבאי היהודי (אצ"י) בפיקוד פאוול פרנקל, שהוקם על ידי התנועה הרוויזיוניסטית. בית"ר.

שני הקבוצות גם יחד מנו כמה מאות צעירים בסך הכול.

 

העזרה שהובטחה למורדים על ידי המורדים הפולנים כמעט ולא הגיעה, והיהודים המורעבים והבודדים נאלצו להילחם על נפשם עם מעט מאוד כלי נשק.

 

 

חיסול הגטו החל ביום שני, ערב פסח תש"ג, ה-19 באפריל 1943. הגרמנים תכננו גירוש נוסף של יהודי הגטו, ואת מועד פעולתם קבעו, כדרכם, בחגים יהודיים, כדי להשבית את שמחת החג.

 

מטרת הגרמנים  הייתה לשלוח את היהודים למחנות ההשמדה בשלושה ימים.

הטור הגרמני החל לנוע,  אך הם  נקלעו למארב שהוצב להם על ידי המורדים. המורדים ירו על החיילים הגרמניים וזרקו עליהם בקבוקי תבערה ורימוני יד מתוך סמטאות, פתחי ביוב וחלונות. הכוחות הגרמניים ספגו אבדות והתקדמותם בגטו נעצרה. שני כלי רכב משוריינים גרמניים עלו באש

בעקבות כישלונו מול המורדים, פוטר מפקד האס-אס והמשטרה של ורשה, , והוחלף על ידי יירגן שטרופ.

אחר הצהרים של אותו היום, טיפסו שני נערים לגג בית מטה האצ"י שעמד בכיכר מוראנובסקי והניפו שני דגלים: דגל פולין האדום-לבן ודגל אצ"י הכחול-לבן. הדגלים התנופפו על גג הבניין במשך ארבעה ימים, ונראו היטב מרחובות ורשה שמחוץ לגטו: כך ידעו כי היהודים היו הראשונים שבפומבי הניפו את נס המרד נגד הנאצים וכי הצליחו להחזיק בכיכר מוראנובסקי. רק לאחר קרב קשה שארך ארבעה ימים הצליחו החיילים הנאצים להשתלט על הבית ולהסיר את הדגלים.

 



 

בגובה של כמעט תשע מאות מטר, רם ונישא, נשקפת ירושלים מקברו של הנביא שמואל


קבר שמואל הנביא, מקום מדהים, עם שלושת אלפים מאתיים שנות היסטוריה, 

עם קבוצה נהדרת למדנו על חייו של שמואל הנביא, שזכה להמליך שני מלכים, שאול ודוד, דיברנו על גדליה בן אחיקם שנרצח כאן במקום, על יהודה המכבי שהתכונן כאן לקרב אמאוס, על הצלבנים שבו כאן כנסיה, ועל המוסלמים שבנו מסגד על חורבות הכנסייה , 

ירדנו למעיין חנה, טבלנו רגלנו במים , ולאחר מכן טיפסנו על גג המסגד, סקרנו את הנוף המדהים שנשקף למלוא העין, וקינחנו בקרבות הקשים בין הבריטים לעות'מאניים שהתרחשו כאן בהר, ואת קרב הגבורה במלחמת השחרור, בה נהרגה כמעט פלוגה שלמה.

שלושת אלפים שנים בשלוש שעות....

הקבוצה הייתה מדהימה ומזג האויר היה מושלם,

מועדים לשמחה🇮🇱🇮🇱